אז מה השתנה השנה? אילו מסגרות שמטתי מעלי, איזו הגדרות בחרתי להשיל, כמה הצלחתי לקלף מהקופסא הזאת שנקראת אגו ומגדירה את עצמי?
השלתי מעלי את האמונה שמדיסין שאצרוך, שאוכל מסוים שאבחר לצרוך או לא לצרוך, שדיאטה צמחונית, או טבעונית, או טבעונאית, או ללא בשר, או ללא חלב וביצים, או רואופודית, או 80/10/10, או כל דיאטה מסוימת שאנסה, או שבכלל כל חומר שאכניס או לא אכניס לגוף שלי, יוכלו לרפא אותי. (לא שאני מזלזלת בכל אלו, ואני יודעת מהיכרות אישית אנשים שמשהו מכל אלה עזר להם מאוד, אבל מה לעשות, לי זה לא)
השלתי מעלי את האמונה שהמטפל הזה או ההוא, הדיקור הסיני, הפיזיותרפיה, המטפלת ההיא, השיטה ההיא, ה-EFT, ה-DMT, ה-LSD ה-WTF או כל רצף אותיות אחר, או כל שיטה בעלת שם משפחה של מי שהמציא אותה, או בכלל כל שיטה בעל שם מפוצץ ומרשים, תוכל לעזור לי. ככל שעובר הזמן אני מתחילה להבין יותר, שרק אני יכולה לרפא אותי. אם בכלל.
השלתי מעלי את השימוש במלים: אהו, מדיסין, אני באובזרבשיון, אהובה, או כל שימוש במילים שגורות מהלקסיקון ההיפי המחייב. לא שהרבתי להשתמש בהן בין כה וכה, אבל ככל שהזמן עובר קשה לי יותר ויותר לשמוע את המילים האלה כאילו השימוש בהן הופך אותך לרוחני או מואר יותר. הסתובבתי מספיק עם אנשים בסצינה הזו בארץ, ולא נעים לי לאמר, אבל מכל המקומות שהייתי בהם, ולמרות שאלה האנשים שהכי מדברים על אגו והכי מנסים להיות מודעים לאגו, שם מצאתי את הכי הרבה יומרנות, התנשאות, ואגו רוחני.
השלתי מעלי את החשיבה שאם רק אשיג את החלום הזה… ואם רק אגור בכפר בשקט רחוק מהעיר… ואם רק אהיה בזוגיות באהבה… ואם רק אפטר מהלימודים המחייבים באקדמיה… ואם רק אמצא את העבודה המושלמית… ואם רק אהיה פרילנסרית עצמאית ואעבוד מהבית… ואם רק יהיה לי זמן להיות יותר בנחל… ואם רק אגור בכפר הכי שווה עם האנשים הכי כיפים… ואם רק יהיה לי רכב להתנייד איתו… ואם רק ואם רק ואם רק… אז אני אהיה מאושרת. השגתי את כל ה-אם רק-ים האלה ועדיין לא הייתי מאושרת…
השלתי מעלי את רוב החפצים שהייתי צריכה לתחזק רוב הזמן כשמחזיקים דירה, השלתי מעלי את הפיזיות הקרובה לחברים ולחברות שלי, למשפחה שלי. השלתי מעלי את החיים בארץ מולדתי. השלתי מעלי את השימוש היומיומי בשפת האם שלי. השלתי מעלי את בגד הים במדינה נורמלית בה מותר להתרחץ בים כמו שהגיוני- בלי בגדים! השלתי מעלי את תעודת הזהות, רשיון הנהיגה, המפתחות.
כל כך הרבה השלתי מעלי, ועדיין נשארתי אני. עם אותם כאבים, עם אותה שפה שבה אני חושבת בראש גם אם אני לא מדברת אותה במילים, עם אותו הגעגוע אל אהבה שבלתי אפשרית, עם אותה זהות ישראלית יהודית דוברת עברית. עם אותה זהות של בת אדם, עם אותה זהות של אישה. עם אותה זהות של בת 30. עם 2 שערות לבנות ראשונות על הראש. כמה שלא אנסה לברוח, כמה שלא אנסה להכחיש, כמה שלא אוהב את המדינה ממנה באתי ואליה גדלתי ובה התחנכתי, היא הולכת איתי לכל מקום. לא שזה מונע ממני לרצות להיות רחוקה עכשיו, אולי אני צריכה קצת מרחק בשביל פרספקטיבה.
אז מה בעצם אני אאחל לעצמי השנה? מה אני אאחל לך, לכם, לכן? נראה שכל שנה אני מאחלת משהו אחר, ואז בשנה שאחריה זה נראה לי מגוחך. לאט לאט הכל מתחיל להראות לי מגוחך. אז הנה ברכה שאני אוכל לצחוק עליה שנה הבאה: השנה אני מאחלת לעצמי ולכן ולכם, לשבור את המסגרות, לשבור את התבניות, לשבור את הדפוסים שמגדירים מי אתן, שמונעים מכן להיות מי שאתן באמת, שמעצבים אתכן להיות לא בהכרח מה שבחרתם, אלא מה שהחברה והמערכת בחרה עבורכן. אז לכבוד שנה חדשה של שבירת דפוסים.
