שיר בשתי קולות
דעת הלך אל העדן
הביא איתו פרח לבן
ואני לא יודעת מדוע
ומהי הדרך לגן
חופש חזרה מן השבי
פשטה הקלפים לשולחן
וכל שנשקף מעיניה
התאבך לו פתאום (היא:) בעשן / (הוא:) בענן
ימים אני פוסעת בדרך
שנים על שנים (היא:) ולאן /(הוא:) של עשן
חופש ודעת ועדן
מגיחים ונעלמים עם הזמן
ואינני יודעת מדוע
וחולף ועובר לו הזמן
ונראה שלרגע רגוע
ואז ניצת הספק הקטן
המדבר והנחל פסקו הם
הצפון והדרום איבדיתם
לפחות כבר מצאתי הדרך
בסוף עוד אגיע לגן
