אני מתבוננת על הדרך בה המדע בוחר להגדיר תופעות. המילים בהן אנו בוחרים להשתמש, הן אלה שיוצרות את המושג. מים, לדוגמא, הם החומר היחיד שמתרחב בנפחו כאשר הוא קופא. קוראים לזה "האנומליה של המים"- האי- נורמליות של המים.
במקום לקרוא לזה- המיוחדות של המים, אנו מתייחסים אל זה כחריגה מהנורמל, כאילו הנורמל הוא משהו שצריך לשאוף אליו.
אני עם הנורמלי גמרתי. במקום להתייחס למים כאל דבר קדוש, נוזל החיים יקר המציאות, אנחנו מתייחסים אליו כעוד חומר, כמצרך, כמוצר שאפשר לייצר ולמכור. חברות שואבות מים מהנחל ומוכרות לנו אותם בבקבוקי פלסטיק עם שם מפואר של "מים מינרליים", כאילו קיימים בכלל בעולם מים ללא מינרלים. המים מטבעם מכילים מינרלים… והחברות האלה מתגאות במוצר האיכותי שלהם, כשהנחל ממנו הם שאבו את המים הוא שלך ושלי לא פחות משלהם, ואם לא היו שמים לנו אותו בבקבוק היינו יכולים לגשת לשם בעצמנו ולשתות, יחד עם השועל והנסיך הקטנטן.
שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
שָׁלוֹם! – הֵשִׁיב הָרוֹכֵל.
רוֹכֵל זֶה עָסַק בִּמְכִירַת גְּלוּלוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַמְרַוּוֹת אֶת הַצִּמָּאוֹן. כָּל הַבּולֵעַ גְּלוּלָה אַחַת לְשָׁבוּעַ אֵינוֹ זָקוּק עוֹד לִשְׁתִיָּה.
לָמָה אַתָּה מוֹכֵר זֹאת? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
גְּלוּלוֹת אֵלֶּה – הִסְבִּיר הָרוֹכֵל – מְאַפְשְׁרוֹת חִסָּכוֹן נִכָר בַּזְּמָן. הַמֻּמְחִים חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לַחֲסֹךְ חֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת בַּשָּׁבוּעַ.
וְכִי מָה עוֹשִׂים בַּחֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת אֵלֶּה?
יָכוֹל אַתָּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶן כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ…
כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ – אִלוּ הָיוּ לִי חֲמִשִים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת פְּנוּיוֹת, הָיִיתִי הוֹלֵךְ לִי בְּנַחַת אֶל הַמַּעְיָן…
(מתוך- הַנָּסִיךְ הַקָּטָן / אַנְטוּאַן דֶה סֶנְט-אֶכְּזוּפֶּרִי )
אבל אנחנו כבר לא סומכים על האדמה שלנו שלא תרעיל אותנו, כי אנחנו מרעילים אותה, אותה ואת הנחלים, אותה ואת המים הקדושים. אני נושאת כוונה להיות עירנית למילים שאני בוחרת להשתמש בהן, מפני שהן שמגדירות את עולמי, הן שיוצרות אותו, הן שבוראות אותו, את התופעות הקסומות, ומעל הכל- את הקדושה.